החלטה בתיק בש"פ 5072/05

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב) בב"ש 1315/05 מיום 20.4.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכן על ההחלטה מיום 23.5.05, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר.

           כנגד העורר ואדם נוסף (להלן - חוסאם) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון הצתה. מעובדות כתב האישום עולה כי בשל סכסוך משפחתי בין חוסאם לבין המתלונן, קשרו העורר וחוסאם, ביחד עם אדם נוסף בשם מוחמד, קשר להצית את רכבו של המתלונן. העורר וחוסאם שידלו את מוחמד להצית את הרכב, ואף סיפקו לו את חומרי הבעירה, וזאת בתמורה ל-5,000 ש"ח.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר וחוסאם עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות בתיק די ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לשני הנאשמים, כמו-כן קבע בית המשפט כי לאור עברו הפלילי המכביד של העורר, מסוכנותו ניכרת, ואין לתת בו אמון ולשחררו לחלופה. באשר לחוסאם קבע בית המשפט, כי לאור עברו הנקי, והעובדה שהראיות נגדו חזקות פחות ביחס לאלו העומדות כנגד העורר, ניתן לשקול שחרורו בחלופה המרוחקת ממקום מושב המתלונן.

           על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, בו הציע העורר חלופה נוספת שלא נבחנה בבית המשפט קמא, לפיה ישהה העורר בבית קרובי משפחתו בירושלים המזרחית בהשגחתם של רפיק אבו-פול (להלן - רפיק), עובד משרד החינוך, המצוי בחופשה בביתו החל מסוף חודש מאי וכלה בסוף חודש אוגוסט, ופאדי אבו-פול, אחיינו של רפיק, סטודנט מאוניברסיטת באר-שבע, שהסכים לשמש כגיבוי לרפיק, באותם הפעמים בהם יאלץ לצאת מהבית. בית המשפט (השופטת א' חיות) החזיר את הדיון, בהסכמת המשיבה, לבית המשפט המחוזי  על מנת שיבחן את החלופה החדשה במסגרת בקשה לעיון חוזר.

           בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 23.5.05. נקבע, כי רפיק עשוי לשמש כמפקח ראוי, עם זאת אין בחלופה זו בכדי לענות על מסוכנות המשיב לאחר תום החופשה של רפיק בחודש אוגוסט. כן נקבע, כי פאדי אבו-פול ואשתו של רפיק, שכלל לא הופיעה לדיון, אינם יכולים לשמש מפקחים ראויים, היכולים לגבות את רפיק. לפיכך קבע בית המשפט כי לאור מסוכנותו של העורר והחשש משיבוש הליכי משפט אין מקום לשחררו בחלופה.

           מכאן הערר שבפני.

           לטענת העורר, הוא אינו מסוכן למתלונן, שכן, כעולה מעובדות כתב האישום, העורר שימש כמתווך בין מוחמד לבין חוסאם, ולא היה לו כל מניע לביצוע העבירות המיוחסות לו. כמו-כן, טוען העורר, בית המשפט המחוזי טעה משדחה את בקשתו לעיון חוזר רק בשל העובדה שהגיבוי למפקח איננו יעיל. לטענת העורר, בית המשפט היה צריך לשחררו לחלופה שהוצעה, ולקבל את התחייבותו, לפיה, במידה ומשפטו לא יסתיים עד לתום מועד החופשה של רפיק (בסוף חודש אוגוסט), הוא ימציא ערב חדש. באשר לחשש משיבוש הליכי משפט טוען העורר כי המשיבה העלתה חשש זה בנוגע לשחרורו של חוסאם, אשר כאמור, שוחרר לחלופת מעצר.

           לטענת המשיבה אין לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה, שכן מידת האמון שניתן לתת בו נמוכה. לטענתה, ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, חרף העדר מניע מצידו, רק מחזק את המסוכנות העולה ממעשיו. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן המתלונן טרם העיד במשפט. באשר לחלופה שהוצעה, טוענת המשיבה, כי בית המשפט ערך את האיזון הראוי לאור חוסר יכולתו להעריך את אמינות הפיקוח על-ידי אשתו של רפיק, ואם היה בידו של העורר להציג חלופות ראויות לתקופה שלאחר תום חופשתו של רפיק, היה עליו להציגן בפני בית המשפט.

           דין הערר להידחות.

           העבירות בהן מואשם העורר בכתב האישום, שבשלב זה ההנחה היא שקיימות ראיות לכאורה להוכחתן, מקימות עילת מעצר נוכח המסוכנות הטבועה בהן לשלום הציבור ובטחונו. בהקשר זה נקבע כי:

"מעשי ההצתה הם מעשים חמורים. עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות (ראו בש"פ 6526/02 מוחמד בן אעיד אלענמי נ' מדינת ישראל(לא פורסם)). מי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש, עשוי להוסיף ולסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות, בין אם בשידול ובין אם בביצוע." (בש"פ 332/05 פרץ נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם).

(בנוסף ראו: בש"פ 352/05 רג'ואן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); בש"פ 6764/99 מחאמיד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם))

           בהעדר מניע, כשלעצמו, אין בכדי להפחית ממסוכנותו של העורר, העולה גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל 14 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות רכוש ואלימות, בגינן ריצה העורר עונשי מאסר בפועל.

           חרף האמור, בדיון הקודם בית-משפט זה לא שלל את האפשרות להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, הנחה אשר מקובלת עלי גם לצורך הדיון הנוכחי. אלא שהחלופה המוצעת לא הניחה, ובצדק, את דעתו של בית המשפט המחוזי. אכן, נוכח מסוכנותו הרבה של העורר, עברו המכביד וחוסר היכולת לתת בו אמון, אין להסתפק בחלופה שהוצעה, שאיננה נותנת מענה מלא להפגת מסוכנותו של העורר, ובכל מקרה, מסתיימת בסוף חודש אוגוסט.

           התוצאה היא שהערר נדחה.

           ניתנה היום, ט"ו בסיון תשס"ה (22.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: